בגין מנתח את דו"ח ועדת אגרנט ואת אחריות הדרג המדיני, רה"מ ומקורביה (המטבח), אך מציין כי לממשלה כולה אחריות, ובכללה לשרי הסיעות האחרות כדוגמת המפד"ל, וזאת משום שהם הסכימו לוותר על השפעתם המדינית בממשלה, ולכן אחראים לכלשלונה. בגין מדגיש את הפגיעה הקשה בדרכי עבודת הממשלה של שיטת המטבחון ויוצר קשר ישיר בין צורת עבודה זו למלחמת יום הכיפורים.
בגין מספיד את נשיא צרפת הנפתר ז'ורז' פומפידו. בגין מזהיר בפני פעולות מצרים שמהוות הפרת הסכם הפסקת-אש. בגין טוען שהתעלמות מהפרות מסוג זה הביאה למחדל מלחמת יום כיפור. בגין מזהיר, שהתעלמות פומבית מההפרות כאלו הינה מחדל דיפלומטי חמור ואינה מקרבת שלום. בגין דורש מהממשלה ומשר הבטחון, לספק לכנסת תשובה עניינית ולא רהטורית, כיוון שלשאול שאלות זו החובה של אופוזיציה, והממשלה חייבת להציג את פעולותיה.
במאמר זה בגין פותח בטעות של קיסנג'ר בנאום שנשא לפני נשות אנשי הקונגרס שגרם לבעיות דיפלומטיות-מדיניות. בגין מבקר את רה"מ גולדה מאיר, שהצהירה שלא תעמוד בראש הממשלה הבאה (הנוכחית) ולא עמדה בדיברתה, וגרמה לכך שלא ניתן לתת אמון בדבריה, או בממשלתה. בגין יוצא נגד דיין שטוען כי מצרים מעוניינת בשלום. בגין טוען שהשלום היחיד בו סאדאת מעוניין הוא השמדת ישראל, וכי בלי חוזה שלום, הבטחות אלה לא משמעותיות.
בנאום אחרי התייצבות של הממשלה החדשה (אחרי בחירות לכנסת ה-8) במליאה בגין מבקר בחריפות חוסר אמינות של הממשלה ונטייתה להיעזר בהדלפות לצרכי צידוקים. בגין מאשים את הממשלה בשוחד פוליטי שהתבטא בהגדלת מספר תיקי שרים שקיבלו סיעות קטנות. בגין מאשים את הממשלה במחדל של מלחמת יום-כיפור וטוען שהיא אינה יכולה לפתור משבר שנוצר במדינה עקב המלחמה. בגין טוען שתכנית של נסיגה חלקית לא יכולה להביא שלום ומאשים את הממשלה בצביעות בנושאי ארץ-ישראל והתנחלויות. בגין מציג תכנית המדינית שלו שבמרכזה – שלמות המולדת, התיישבות בכל חלקי הארץ, שוויון זכויות אזרחיות לכל, מתן האזרחות לערבים החיים בשטחים שירצו בכך. במדיניות החוץ בגין דורש להתרכז בפטרון המצב הקשה של יהודי סוריה ובהפעלת לחץ על ברה"מ בדרישה שהיא תאפשר עלייה. בנושאי פנים בגין דורש צעדים נגד צמצום העוני ובמיוחד הגדלת קיצבאות למשפחות מרובות ילדים
במאמר זה בגין מדבר על הבחירות שהיו זה לא מכבר בבריטניה בהן, בשל שיטת הבחירות הנהוגה שם, לא ניתן ביטוי לקולות הרבים שלא ניתנו לאחת משתי המפלגות הגדולות. בגין טוען, שגם אם בדמוקרטיות השלטון לא נהנה מיציבות של תמיכת רוב הציבור היא עדיפה על משטרים טוטליטרים.
