המשבר לא "פרץ"; הממשלה הביאה אותו עלינו.. אין לה תרופה לחלי, שהיא עצמה הכניסתהו לגוף האומה, אף לנפשה. היא אינה פונה למקום בו אזרחים מתאוננים. צריך למשוך, בחוזק רב, את תשומת לבה למקום זה. כך קראנו לאחר ההפגנה הנזעמת באשדוד. עדיה לא שמו השליטים לב לאבטלה שרבתה בה. רק אחריה אצו רצו שרים ומזכירים, כדי … Continued
מורשת זו של התנשאות מנופחת השפיעה גם על היהודים – בכיוון הפוך. מה זה כבוד? – שאל היהודי בגלויות רבות, ימים רבים. ותשובתו היתה בתנועת יד של ביטול גמר. היש דבר כזה? למי הוא דרוש, מילא הגויים הם חזקים ורגישים, הם זוכרים את ימי הביניים לטובה. הם מוסיפים לשחק באבירות במילים אחרות הם משתטים ב"הונור" … Continued
אנו יודעים, לאן הביאתנו חכמה זו. היהודי חי בהשפלה מתמדת. ומה שגרוע ונורא יותר: היא חיה בו מבלי שהוא ירגיש בה עוד. משה – האדיר והקדוש בשמות האדם – היה למוישה, או למושקה, ללעג ולקלס. הנביא אציל הנפש, הבורח תרשישה, כדי לא לנבא חורבן איננו עוד יונה אלא יוינע, לזלזול ולפגע. ויש תחום מושב, ואין … Continued
כך חיינו מדור לדור, כי גלה ישראל מארצו. וגלה כבוד מישראל. עד אשר, בדור זה, נוכחנו לדעת, כי בלי כבוד אין חיים. מבחינת יהודי, המופשט במושגיו היה לממשי בהם.
כבוד, אנוש ולאומי, אין פירושו התנשאות והתנפחות והיעלבות בשל מה בכך. כדי להבין את המשוג הזה, לא במופשטותו אלא בפשטותו, אל לנו ליטול מוופת מן העמים, בתוכם חיינו והושפלנו. ממנו לנלמד, איך לא לנהוג. אולם גם ממה שאירע לאבותינו לנו נלמד, כי אם לא תמיד יש כבוד בבצע, הרי תמיד יש ממש בכבוד.
