במאמר זה בגין דן על סוגיית הממשל הצבאי והצורך בהמשך קיומו. בגין סוקר את השתלשלות הדיון בכנסת על שאלת הממשל הצבאי לאורך השנים. בגין טוען כי הסיבה ש"חרות" לא הצביעה בעד חוק זה לפני הבחירות לכנסת ה-4 בגלל שהיא ידעה שמפא"י מביאה את הנושא לדיון בכנסת בשל שיקולים של ערב בחירות שהתבטא ברצונה להנהיג הקלות שונות בממשל הצבאי. בגין טוען כי עתה יש לדון בעניין ברצינות וכי "חרות" מציעה שלאחר תקופת המעבר יבוטל הממשל הצבאי.
במאמר זה בגין יוצא נגד הסכמת הממשלה כי ישראל לא תחזיק לזמן בלתי מוגבל את צבאותיה באזורים מפורזים.בגין יוצא נגד האו"ם שדורש שדווקא ישראל תצא מהאזורים המפורזים(שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק) כאשר הסורים יוצאים ונכנסים כרצונם מהאזורים ואיש לא בא אליהם בטענות. בגין טוען כי החלטת הממשלה על היציאה פוגעת ברבונות ישראל באזורים מפוזרים אלו שהממשלה טוענת בהם ובצדק על רבונות.עוד יוצא בגין במאמר זה נגד טיפול האו"ם בהפרות שביתת הנשק של הסורים.עוד בגין יוצא גם נגד המעצמות המתירות למצרים.
במאמר זה בגין מבקר את התנהלות מדיניות הפיוס של אנגליה וארה"ב. הוא טוען כי כל מדיניות פיוסם אינה בסדר ופועלת לרעת ישראל בכך שארה"ב מפעילה פייסנות כספית כלפי מצרים אשר מפרה את החוק הבין לאומי במניעת מעבר אוניות ומטענים ישראליים בתעלת סואץ. בנוסף, הוא מבקר את ישראל בכך שנכנעה לדרישות התוקפניות של מצרים. בגין טוען כי הכניעה לתוקפנות גרמה להמשך תקיפות מצריות ובנוסף לתקיפות סוריות מהצפון ויש להבהיר לאוייב שלא כדאי לו לתקוף. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
גמאמרו, סוקר בגין את הצעת חוק האחריות המשותפת שהוצעה ע"י הממשלה ונתקלה בהתנגדות חרות.
במאמר זה יוצא בגין נגד הצטרפות סיעות "אחדות העבודה" ומפ"ם לעמדת מפא"י באישור עסקת הנשק הגרמנית ישראלית וזאת למרות צלבי הקרס שהופיעו בגרמניה. בגין יוצא נגד צביעותם של "אחדות העבודה" ומפ"ם המתעלמים מהשאלה המוסרית והמצפונית העומדת על הפרק. עוד יצא בגין נגד רה"מ שאמר כי הורה לחקור בכנסת אם מאחורי ציורי הצלב לא עומד מרכז בינ"ל. בגין טוען כי אמירה זו היא טיפשית וחסרת אחריות. עוד יוצא בגין נגד דברי רה"מ שטען כי אסור לכנות את העם הגרמני כמרצחים, ומסביר מדוע הגרמנים הם עם מרצחים ולא בודדים שרצחו.
