במאמר זה, בגין מנהל תסריטים אפשריים לחילופי דברים בין ישראלי לרוסי, בין ישראלי לאמריקאי, ולבסוף גם בין מצרי לרוסי בנוגע לחימוש באזור. בגין טוען שלמרות טענותיהן של המעצמות שנשקם המועבר למצרים, ירדן, ושאר מדינות ערב באזור נועד לשמור על איזון, ולא יופנה בסופו של דבר נגדן, או נגד ישראל יש להזהר מיכולתם המשתפרת של האוייבים, ולא לסמוך על האופטימיות הרשמית
במאמר זה בגין דן בהתחמשות בנשק גרעיני. בגין טוען שאין ממש בטענה שאם ישראל לא תתחמש, גם מצרים לא תתחמש בנשק גרעיני, שכן מצרים דואגת כל הזמן לפתח נשקים חדשים על מנת להתעלות על יכולתה של ישראל. לעומת זאת אם ישראל תייצר נשק גריעיני יכולת הארתעה שלה תמנע תקיפה מצד מצרים. בגין מוסיף וטוען שניהול המדיניות לפי חשש מדעת העולם כבר עלה בדם, וכי אסור לזלזל באיומים להשמדת ישראל. לדעתו של בגין הצעת ההסכם הדו-צדדי לפירוז עם מצרים, יענה בשלילה אם לא בזלזול, וכן, גם אם מצרים תחתום על הסכם בינלאומי, בין-מעצמתי בנוגע ליכולת גרעינית, לא יהיה ניתן לסמוך על כך.
במאמר זה בגין מספיד את שמשון יוניצ'מן, חברו. בגין מונה מתכונותיו הטובות וממעשיו הרבים למען המדינה, ומציין את טוב לבו, ואהבתו לזולת כתכונה הבולטת ביותר.
במאמר זה, בגין מספיד את איבאן גרינברג שהיה עורכו של הג'ואיש קרוניקל, הבריטי, בשנות הארבעים. עיתון זה, שנערך קודם לכן גם ע"י אביו של גרינברג, היה ידוע ומוערך מאוד בתחילת המאה העשרים. בגין משווה את איבאן גרינברג לגיבור המחזה 'אויב העם' של איבסן, בו הגיבור רצה להציל את העיירה אך זכה לגינוי ולנידוי. גרינברג סירב לגנות את מעשי המורדים למען שחרור ארץ ישראל, ומתוך שלא אושר לו, על ידי בעלי העתון, להתבטא בנושא התפטר מן המערכת. בגין משבח את גרינברג על מעשיו, ואף מספר על פגישה עמו.
במאמר זה, מתייחס בגין ל תגובת העם ההולנדי לנישואי הנסיכה ההולנדית לבן אצולה גרמנית ששירת בצבא והיה חבר באירוגונים נאציים בנעוריו. בגין טוען כי חיפש בעיתונות הישראלית דברי שבח לבגרות ולחוסר הנקמנות של ההולנדים ביחסם לחתונה זו, אך לא מצא כאלה. העתונים בארץ, כותב בגין, שיבחו רק את קומץ ההולנדים, שפעל גם באלימות, שהתנגד לנישואין אלה. בגין תוהה על יחס זה של העתונות אשר גינתה את ההפגנה משנות החמישים נגד הסכם השילומים, ומבחין בין יחס דיפלומטי רשמי בין מדינות עם גרמניה ובין יחס פרטי של אשה (בת מלוכה אמנם) עם איש.
