ועידת פריס

מה יכולה בתנאים כאלה, להביא הוועידה, העומדת בפיסגת ההתעניינות האנושית? שלא כמו בימי וועידת ז'נבה, אין כיום חזית צבאית פעילה בין הקומוניזם ובין כל אלה, הרואים בו, על אף חיוכיו ואיומיו של חרושצ'וב, תורת עבדות, שלא תשתלט על העולם. אבל כל שאר החזיתות, הגלויות והנסתרות, קיימות ולוחשות. מספיק להקשיב לדבריו של השליט הסובייטי, לפיהם, אם הוא יחתום עלל חוזה שלום עם גרמניה המזרחית, יהיה בה, ורק בה, תלוי, האם להתיר למעצמות המערב גישה לברלין המערבית, כדי לדעת, מה טיבה של זו, האמת הקומוניסטית... יוצא, כי, אם בעקבותיה של וועידת פריס, לא יפרוץ משבר חדש, בקשר עם נסיונות השתלטות, או ביחס לניסויים גרעיניים, ותוכל האנושות לומר: גם זו לטובה.

[...] הרוסים למדו, בייחוד בימי חרושצ'וב, לא רק את מלאכת הסודיות, אלא גם את סוד התעמולה. הם מוכנים, ובוודאי רוצים, לעשות גם את פריס, אחרי ניו יורק או ז'נבה, לבמת תעמולה, שקולה יגיע, יום אחר יום, מקצה העולם ועד קצהו.

אין להכחיש, כי עוד בטרם תיפתח, באורח רשמי, וועידת הארבעה רכשו הרוסים שני הישגים פסיכולוגיים, כלומר תעמולתיים. האחד הוא פרי מאמציהם, הן בריגול והן במדע. השני הוא פרי כשלונם של האמריקאים, אם לא במדע, הרי בריגול. יש לחרושצ'וב במה להתפאר; ויש לו מה להטיח. האיש כמוהו לא ינצל את ההזדמנות?

בהצהרתו המפורסמת, שנודע שמה בהיסטוריה על פי מספר סעיפיה, תבע וודרואו וילסון להנביג שינוי יסודי בדרכיה המקובלות של הדיפלומטיה. "הסכמים גלויים שהושגו בגלוי", זה היה אחד מארבע עשר הסעיפים הווילסוניים. התביעה, שבאה מן המערב, לביטול הדיפלומטיה החשאית נחשבה, במשך שנים רבות, לאחד הביטויים לקידמת אנוש, לדרך בה ניתן להבטיח את השלום בין העמים. אולם, כעבור דורותיים, לאור ניסיון מיוחד, נשתנתה הדעה, דווקא במערב, לגבי הדיפלומטיה הגלוייה. אין היא נחשבת עוד לרצויה, אלא למכשילה, ולקראת התכנסותם של ראשי ארבע המעצמות בפריס, תובעים נציגי המערב קיום שיחות "פרטיות", סודיות, ואילו דוברו הראשי של הקומוניזם, שנפשו בסודיות, דורש פגישות גלויות לעיני כל. הוא אף שומר לעצמו את הזכות לתת פומבי לכל מה שייאמר, החל מפגישת הארבעה, לא רק על ידו, אלא גם על ידי אנשי שיחו.