הישיבה השביעית של הכנסת העשירית יום רביעי, ה` באב התשמ"א 5 באוגוסט 1981 – הודעה על הרכבת הממשלה

דברי הכנסת: מליאת הכנסת
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
דברי הכנסת ה' אב התשמ"א, 5 באוגוסט 1981

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

זכורני, מאחר שאני חבר הכנסת משנת 1949, שבמשך שמונה כנסות הייתם רגילים לטעון: זה עם חכם ונבון. הוא יודע במי לבחור. כאשר ביקשתיכם לאשר לפני ארבע שנים אמרה זו, שהעם החכם והנבון יודע במי לבחור, געשתם, רעשתם, קראתם במקהלה: זאת היתה טעות, טעות חד–פעמית של העם. האם גם עכשיו תאמרו: עם חכם ונבון והוא טעה פעמיים?

ברור לכל אדם בעל רצון טוב, כי בצאת חיל האוויר שלנו להשמיד את הכור האטומי ליד בגדד, שנועד, על–פי הידיעות המוסמכות והבטוחות ביותר אשר הגיעונו, לייצר פצצות אטומיות, פעלה מדינתנו למען הגנה לאומית עצמית לגיטימית במובן הנשגב של מושג זה.

כפי שגם אמרנו לידידינו ובעלי–בריתנו האמריקנים, כי אין אנו רוחשים חיבה יתירה למושג נכס אסטרטגי. יש במושג זה מעין צליל מסחרי. לכן שמחנו לשמוע מפיו של מזכיר המדינה, אלכסנדר הייג, כי ישראל ואמריקה הן ידידות ובעלות–ברית, כי שתי המדינות חיות בברית מתמדת... לא פעם אחת בלבד שאלוני אנשי מדינה אמריקנים אם היינו רוצים או מוכנים לחתום עם ארצם על ברית הגנה כתובה, ואני שבתי ואמרתי: "אם יציעוה לנו, אמליץ בפני חברי בממשלה לחתום עליה." אנחנו לא נוכל ליטול יוזמה בעניין זה, שמא נקבל סירוב. המעצמה הגדולה, מן הדין שתיטול יוזמה. שום מדינה, גם קטנה, אינה רוצה להזמין סירובים.

גם ברית בלתי–כתובה, אשר לעתים אינה חשובה פחות מן החתומה, קובעת יחסים בין העמים לעמידה משותפת, בייחוד בימות משבר.

אנחנו איננו רוצים שחיילי אומות אחרות יילחמו את מלחמותינו. יודעים אנו להגן על עצמנו. ידענו זאת בעבר, יודעים בהווה, נדע בעתיד. אבל עניין אחר לגמרי הוא התייצבות משותפת למען עניין משותף, הגנה משותפת על החירות והדמוקרטיה. ברית כזו ועמידה כזו, עליהן ייאמר: היו דברים מעולם, ובימים אלה, שבהם הטוטליטריות תוקפת ומתפשטת והחירות מצטמקת והולכת, הן דרושות אולי יותר מאשר בכל תקופה אחרת.

אנחנו דוגלים בליברליזם. לא ב–laissez-faire ,laissez passer, לא הפקרת האדם, אלא דאגה לאדם, מתוך שמירה על חופש יוזמתו הבונה.

מצדנו הערצנו תמיד את צרפת בשל מהפכת החירות שלה, על שאיפתה לחירות ולצדק, שנישאה על ידה החל בשנת 1789 ואף לפני כן, מימי האנציקלופדיסטים. עמדנו יחד וגם נלחמנו יחד. ידידים רבים לצרפת בישראל. ידידים רבים לישראל בצרפת. נושיט ידינו איש לרעהו ונחדש את הידידות ושיתוף הפעולה בין עמינו וארצותינו לטובת שניהם.

אין לדבר על שתי תרבויות. מי שאומר כך, כאילו אומר שהתרבות שלו גבוהה יותר. למה יעליב אזרחים באמרה זו, הריקה מכל תוכן? תרבות אחת לכולנו, זו העברית המחודשת, ובה נדבק כולנו, באמונה במסורת הנצחית שלנו ובערכיה. אל יאמר גם האומר, כי יש רבבות אזרחים שאין להם תרבות פוליטית או חינוך פוליטי.

עם אחד נהיה באהבת ישראל, בקירוב לבבות, אפילו אם לשם כך דרושה הנגיעה המבורכת של כנפי מלאך השכחה.

בקיצור אתם רבותי קיבלתם 708536 קולות והליכוד קיבל 718941 קולות. הליכוד הוא המפלגה הראשונה בישראל, ואתם נשארתם המפלגה השנייה בישראל... אתה יודע, שמעון, כמה שנים אני ישבתי על הכיסא הזה? – 12 שנה. שיהיה לך לבריאות. מקום לא רע.

אדוני היושב–ראש, ביחסים בין מדינת ישראל לארצות–הברית חלו תמורות מדיניות חיוביות והתרחשו מאורעות מעשיים שליליים. נתחיל בחיוב: חשובה הצהרתו של נשיא ארצות–הברית כי ההתנחלות היהודית בארץ–ישראל איננה בלתי–חוקית – השלילה הכפולה, על–פי חוקיה של כל לשון, נותנת חיוב. תמה אפוא התקופה שבה התנהל ויכוח בלתי– פוסק בין הממשל האמריקני ובין ממשלת ישראל, בעוד נציגי הממשל האמריקני שבו וטענו כי ההתנחלות היהודית היא בלתי–חוקית ואנו חזרנו וענינו כי היא חוקית לחלוטין. עתה, מפי הסמכות העליונה בארצות–הברית, שמענו הודעה מפורשת כי ההתנחלות היהודית איננה בלתי–חוקית. חשובה מאוד הודעתו החוזרת של נשיא ארצות–הברית, כי ישראל אינה נכס אסטרטגי של ארצות–הברית במזרח התיכון, אלא ידידה ובעלת ברית לארצות–הברית, וכי ישראל ממלאת תפקיד חשוב בעצירת ההתפשטות הסובייטית באזור.
יורשה לי, אדוני היושב–ראש, לעבור לבעיות מדיניות. באחרונה הועמדה בכל חריפותה על סדר–יומנו, כמו על סדר–יומה של הקהיליה הבין–לאומית, הבעיה של הגנה לאומית עצמית. חובתנו לבררה, אם אפשר, עד תום. קיימת הגדרה למושג זה באמנת ארגון האומות המאוחדות, סעיף 51, לאמור: מאומה באמנה זו לא יפגע בזכות הטבעית – inherent right – של הגנה עצמית, אינדיבידואלית או קיבוצית, אם התקפה מזוינת מתרחשת נגד חבר של ארגון האומות המאוחדות, עד אשר מועצת הביטחון נקטה אמצעים הכרחיים כדי לקיים שלום וביטחון בין–לאומיים.
לא הרבה אפשר ללמוד מהגדרה כוללנית זו. יש בה מושג חשוב, והוא: ההגנה העצמית היא טבעית. יש בה קביעה עובדתית רצינית, לאמור: שום אומה מותקפת אינה חייבת לחכות עד אשר מועצת הביטחון, כפי שנאמר, תנקוט את הצעדים ההכרחיים. זכותה להתגונן, ומאחר שהזכות היא טבעית, אפשר גם בהחלט לומר: חובתה להגן על עצמה.
מדויקת הרבה יותר היא ההגדרה המצויה בחוזה לוקרנו המפורסם, אשר צ`רצ`יל קרא לו: המסמך המדויק ביותר בהסכמים הבין–לאומיים. חוזה לוקרנו קובע: "גרמניה ובלגיה וגם גרמניה וצרפת מתחייבות באופן הדדי, כי בשום מקרה לא יתקפו אחת את רעותה, לא יפלשו אחת לשטחה של רעותה, ולא יפנו למלחמה אחת נגד רעותה. ואולם קביעה זו לא תחול במקרה של שימוש בזכות של הגנה חוקית, זאת אומרת, התנגדות להפרת ההתחייבות הכלולה בסעיף הקודם." במלים אחרות, אם אחת המדינות החתומות על ההסכם תוקפת את רעותה או פולשת לתוך שטחה או אוסרת מלחמה עליה, זכאית המדינה המותקפת, בהשתמשה בזכותה להגנה חוקית, לתקוף את המדינה התוקפת, לפלוש לתוך שטחה ולהשיב מלחמה שערה.
מבחינה זו מעניינת גם ההגדרה של התוקפנות, על–פי הצעתה החוזרת ונשנית של ברית–המועצות בארגון האומות המאוחדות. תוקפנות, כמובן, נותנת למדינה המותקפת את מלוא הזכות להגנה עצמית לגיטימית. במסמך הסובייטי נאמר בין השאר: "שימוש על–ידי מדינה בכוחות מזוינים על–ידי שליחת כנופיות חמושות, שכירי חרב, טרוריסטים או מחבלים לשטח של מדינה אחרת – כל אלה ייחשבו כמעשים של תוקפנות עקיפה –indirect agression. מובן מאליו שגם תוקפנות עקיפה, תוקפנות היא."
תהיינה ההגדרות אשר תהינה ויהיו פירושיהן אשר יהיו, ברור לכל אדם בעל רצון טוב, כי בצאת חיל האוויר שלנו להשמיד את הכור האטומי ליד בגדד, שנועד, על–פי הידיעות המוסמכות והבטוחות ביותר אשר הגיעונו, לייצר פצצות אטומיות, פעלה מדינתנו למען הגנה לאומית עצמית לגיטימית במובן הנשגב של מושג זה.
יש לאל ידנו להוכיח במסמכים, כי הרודן העירקי צדאם חוסיין הקים את הכור האטומי של שבעים קילווט למען מטרה אחת מכרעת: ייצור פצצות אטומיות נגד מדינת ישראל. פעולתו של חיל האוויר היתה במלוא משמעות המושג פעולת הצלה למאות אלפי אזרחים ישראלים, ובתוכם רבבות מילדי ישראל.
נעלה על נס לפני הכנסת את גבורת בנינו שכך הגנו על עמם.
הוא הדין בפעולותיו של צה"ל על כל זרועותיו נגד ארגוני המחבלים בלבנון, המקבלים את נשקם במספרים אדירים, לרבות טילי קטיושה, טנקים ותותחים רחוקי טווח מברית–המועצות, מקוריאה הצפונית, מבולגריה, מסוריה, מלוב, וגם – כפי שנודע לנו לפני ימים מספר בביטחון מוחלט – מערב הסעודית.
יש סלפנים מקרב בני–ברית, ושאינם בני–ברית, האומרים כי חיל האוויר, על–פי החלטת הממשלה, יצא להפציץ את ביירות, ולא היא. את ביירות הפגיזו והפציצו הסורים והמחבלים וגרמו להרג של אלפי אזרחים, בהפנותם את נשקם במישרין ובמכוון נגד אזרחים ועשו את העיר היפה לעיר רפאים. חיל האוויר שלנו יצא לתקוף את מפקדות המחבלים בביירות ובמקומות אחרים, אותן מפקדות אשר מהן יצאו הפקודות להפגיז באכזריות ובהתמדה את קריית–שמונה ואת נהריה, את משגב–עם ואת מטולה, עיירה, מושבה וקיבוץ, שוב מתוך כוונה יחידה לפגוע באוכלוסייה האזרחית.
אומנם כן, במבצע ההגנתי הזה נפגעו גם אזרחים. אנו מצטערים על כך ואמרנו זאת כבר בפומבי.
אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, בבחירות חופשיות מכל לחץ, בבחירות דמוקרטיות שהן למופת לעמים רבים, נתן לנו הציבור מנדט, לא "מוסרי" אלא ממשי ומוסרי כאחד, להרכיב, יחד עם שותפים קואליציוניים, ממשלה חדשה בישראל. אמון זה ניתן לנו בפעם השנייה, אחרי ארבע שנות שירות. איש אינו יכול עוד לטעון כי החלפת הממשל בישראל בשנת 1977 היתה,כפי שנאמר לא אחת לפני הבחירות, אפיזודה, או בעברית פשוטה, תופעה חולפת 
...אדוני היושב–ראש, ראש האופוזיציה פתח את נאומו במלים אלו, שהוצאתי אותן מהסטנוגרמה הרשמית של הכנסת: "אני מדבר בשם הסיעה המייצגת את המספר הגדול ביותר של בוחרים לכנסת העשירית." שמעתי ונדהמתי. מנין לקחת את הקביעה הזאת, ואיך הוא הרשה לעצמו להשמיע אותה באוזני הכנסת? אני יודע את המספרים הרשמיים מטעם ועדת הבחירות המרכזית. הם אומרים, שהמערך קיבל בציבור האזרחי 536,708 קול, והליכוד –718941. הפעם אני מציין גם את המאות. אלה המספרים הרשמיים שסופקו לי על–ידי ועדת הבחירות המרכזית.
שמעון פרס (המערך):
תוסיף על זה את הקולות של ר"ץ.
ראש הממשלה מ` בגין:
חכה בסבלנות. האם אתה מתאר לעצמך שאשכח את הגברת אלוני? הייתכן דבר כזה? פעם הזכרתי לה ששר האוצר המנוח, ספיר זיכרונו לברכה, קרא לה "שולה`לה". היא אז אמרה לי: הוא אהב אותי. אני אז אמרתי: גם אני. האם אני אשכחנה?
ובכן אלה המספרים הרשמיים ההבדל הוא של יותר מ–10000 קול.
רפאל סויסה (המערך):
– – –
ראש הממשלה מ` בגין:
מה אתה צועק? אינני מכיר אותך.
רוני מילוא (הליכוד):
– – –
רפאל סויסה (המערך):
הבחירות נסתיימו. נגמרה הצגת הבחירות הגדולה.
ראש הממשלה מ` בגין:
ובכן איך הוא יכול היה לומר דבר כזה? מדובר ביותר מ–10000  אזרחים. אני רוצה להדגיש, כי בהביאי לפני–הצהריים את המספרים, לא הבאתי בחשבון את החיילים. הפעם החיילים כלולים. איש אינו יודע את מספר המצביעים בקרבם, פירושו של דבר, את המספר הסופי של המצביעים. בעינינו כל אדם הוא עולם ומלואו. האם יותר מ–10000 קולות של אנשים נמחקים? זו הסיעה שקיבלה את המספר הגדול ביותר של קולות. אז חיפשתי וחשבתי: אולי חבר הכנסת פרס צירף אל הקולות שקיבל המערך את הקולות שקיבלה ר"ץ? גם אז זה לא משתלב יפה. מדוע? ר"ץ, על–פי המספרים שקיבלתי, קולותיה הם 27921. יחד עם 708000 זה 735000 קול. אז אפילו פה יש איזה חסר.
שר הבריאות א` שוסטק:
.725000
ראש הממשלה מ` בגין:
725000.
אבל אפילו פה יש איזה חסר כי חבר הכנסת פרס דיבר על 736000. חסרים אפוא 11000 קולות. כל אדם אצלנו הוא עולם ומלואו. אבל לא זה העיקר.
שמעון פרס (המערך):
אתה טועה.
ראש הממשלה מ` בגין:
אתה מתמטיקאי גאוני. איינשטיין חדש.
שמעון פרס (המערך):
אתה טועה בחשבון.
ראש הממשלה מ` בגין:
תבדוק עוד פעם את המספרים.
אבל לא זה העיקר. העיקר הוא, שהגברת אלוני הצטרפה למערך, ומאז יש למערך 48 מנדטים. אני מסכים לזה. אבל היא העבירה אליכם 27000 קולות? היא עשתה משאל–עם בקרב מצביעיה? היא שאלה את דעתם, האם הם מסכימים להצטרף למערך?
דב זכין (המערך):
אריק שרון עשה משאל עם?
ראש הממשלה מ` בגין:
דב`לה, זה לא נאה, אני זוכר לך זכות נעורים. זה לא נאה, אני הרי לא פגעתי באיש. אני הרי אסתדר אתכם. אתם יודעים מהניסיון. אלא מה? אתם צועקים קצת. ומה יצא מזה?
גברת אלוני, אני רוצה לשאול אותך במישרין: את שאלת את מצביעיך אם הם מסכימים להצטרף למערך? את מכירה מי הם? את יכולה לשאול אותם? לו הם רצו להצביע בעד המערך, למה הם רצו לר"ץ? שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום):
 
חזרה למאמר חיפוש חדש