הישיבה החמישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ג סיון תשל״ד 3 יוני 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון

מה קרה? היית שר חוץ ולא תהיה עוד. אם כך, זה אחד הימים הקודרים בחיינו? מר אבן ואני נמנים על דור אחד. רבונו דכולי עלמא, מה לא עבר על הדור הזה, איזה סבל, כמה דמעות, כמה נהרי נחלי דם, אילו שאיפות, חלומות, קרבנות בדרך, דאגה מכרסמת ביום ובלילה, ובעיקר לחיי אדם. וזה היום הוא אחד הקודרים ביותר בחייך ובחיינו?

אדוני היושב-ראש, את המלה ״אגואיסם״ תרגמנו לעברית חדשה ״אנוכיות״. איך נתרגם את המלה ״אגוטיסם״? אני מציע להשתמש במלה הפשוטה ״אניות״. איזו אניות? אדם פסק להיות שר חוץ. ובכן, לכל עם ישראל יש תיסכול רגשי ורוחני, והתיסכול ירד למעמקים, והיום הזה הוא אחד הימים הקודרים ביותר בחיינו? לא כך. ביטוי לפינוק הוא, להרגלים שלטוניים שאין להם מקום בחברה דמוקראטית.

נציע עשייה לאומית: ראשית — התנחלות רבתי ללא דיחוי ברמת-הגולן. אם ברצינות הושמעו ההצהרות ש״לא עוד״ — אומרים אנו לעומת זה שיש להעלות עוד ישובים ברמת-הגולן ולבצר את בטחונה, ועל-ידה את בטחון המדינה; וכן התנחלות רבתי ביהודה ובשומרון ובשאר חלקי הארץ... שנית — חידוש המערכה על שיבת ציון מברית-המועצות. חלה בימים האחרונים ירידה רצינית במספר העולים המגיעים מרוסיה, ועלינו ללא דיחוי לחדש את המערכה ההיסטורית למען שיבת ציון חופשית משם. עלינו לתבוע מן הנשיא ניקסון, העומד לבקר בברית-המועצות בקרוב, שהוא יתבע את הזכות הזאת ליהודים בברית-המועצות. שלישית — חידוש המערכה למען הצלת אחינו מסוריה ללא דיחוי. זה לא היה תנאי להסכם הפרדה, והם בגטו. וכיוון שהנשיא ניקסון עומד לבקר בסוריה, שוב עלינו לתבוע ממנו שיעמיד במרכז שיחותיו עם שליטי דמשק את הוצאת כל היהודים מארץ הרדיפות והגטאות לשם הבאתם לחוף מבטחים... רביעית — חינוך לאהבת ארץ-ישראל ולאמונה בזכותו של העם היהודי עליה... יש לחנך את הדור הצעיר על יסוד ההכרה שאנחנו היהודים שחררנו את ארץ-ישראל, נעשה ניסיון לגזול אותה מאתנו, הוא לא הצליח, ומשום כך אירעו כל התקלות בדור הזה; ארצנו היא... חמישית — יש לבטל את העוני שהוא חרפה לכל חברה הטוענת לכתר חברה מתוקנת. יש לייצב את המשק, להבטיח השקעות הון, לפתור את בעיותינו באינפלאציה, בירידת ערך המטבע, בהתרוששות... שביעית, ומעל לכל — בעקבות מלחמת יום הכיפורים נפתחו פצעים בעם הזה, צריך לרפא אותם.