עוד נגיע לימים גדולים! עוד נחיה במדינה המבוססת על חרות וצדק, עוד נראה בנחמת ציון המשוחררת נאומו המלא של יו"ר תנועת החרות מר מנחם בגין בפתיחת הועידה הארצית השלישית של תנועת החרות.
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון י"ח ניסן התשי"ד, 21 באפריל 1954
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
בשנת 1949 ניתנה לעמנו הבטחה שתימסר בידו חוקה; חוקה, אשר תבטיח לו את חירויותיו ותתן לא ערובה מפני כל התנקשות בחירויותיו אלו, אפילו מצד הממשלה, ולמעלה מזה אפילו מצד הממשלה, ולמעלה מזה - אפילו מצד הרוב בפרלמנט. זוהי תמצית ערכה של חוקה.
כל השינויים האלה עדיין לא יביאו לנו רפוי בגוף החולה של משקנו אם לא יחול בו שינוי יסודי אחד: ביטול המונופולים והטרסטים והקרטלים.
אני מניח, שאפשר לומר היום, לאחר במעט שנתיים של ניסיון הקואליציה בין מפא''י לבין הציונים הכלליים, את הדברים הבאים: הציונים הכלליים השיגו הרבה בשביל מעטים ומעט בשביל רבים. הם השיגו הרבה בשביל מעטים, הודות לכניסתם לקואליציה ישנן כמה מאות משפחות, אבל רק מאות, אשר התעשרותן אין לה ממש גבול. אבל לעומת זאת קיימות רבבות משפחות מאותן השכבות אשר להן נמכרו [במקור כנראה טעות דפוס –א.ט.] כל ההבטחות הידועות והןלא זו בלבד שלא ... [לא ברור –א.ט.] את צורת חייהן, אלא רמת חייהן נמצאת בקו ירידה בלתי פוסק.
ישנה אנומאליה שגופנוהמשקי האוכלת בו כל חלקה טובה, והציונים הכלליים לא ניסו אפילו רפא את גופנו המשקי מהמחלה הזאת. להפך, הם נתנו לה הגושפנקה שלהם שלהם להתרחבותה בתוך הכלכלה העברית. מה היא האנומליה הזאת? – איגוד מקצועי שהוא בעל מפעלים תעשייתיים.
אנו הננו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי. אנו איננו מאמינים כי רש חייב למות קצבן. אנו איננו סבורים שיש טרגדיה בכך שהעשיר הוא עשיר. אנו מאמינים כי הטרגדיה היא בכך, שרש אינו יכול לתת לילדיו השכלה יסודית, קורת גג, מזון משביע, לבוש צנוע, נעל לנעול. הטרגדיה הגדולה היא כשרש מתרושש.
... אנו הוכחנו כי כזב בפי המרקסיסטים באמרם: אין תנועה לאומית. מה היא תנועה לאומית? – התנועה הנושאת את מאוויהם ההיסטוריים של העם. האם שחרור ירושלים הוא עניינם של הפועלים והפועלים בלבד? האם שחרור ירושלים הוא עניינם של הסוחרים בלבד? האם שחרור ירושלים הוא עניינם של עובדי האדמה ועובדי האדמה בלבד? לא! שחרור ירושלים הוא עניינם של הפועלים ושל הסוחרים ושל עובדי האדמה ושל המורים ושל התלמידים ושל הזקנים ושל הנעורים. תנועה הנושאת את המאווים של כל אלה היא, כמובן, התנועה הלאומית. אזי אומרים המרקסיסטים: תנועה לאומית יכולה להיות אולי רק לגבי בעיות חיצוניות. אולם במשק אין תנועה לאומית, קיימות רק תנועות מעמדיות, המייצגות שכבה אחת בלבד, את האינטרסים החמריים המובהקים של שכבה מסויימת. והנה אנחנו הוכחנו כי שקר הדבר. גם בשטח המשק ישנה מנועה לאומית, שאינה מייצגת מעמד אחד בלבד, שאינה נלחמת על האינטרסים החיוניים של שכבה אחת בלבד. ישנה תנועה לאומית המאמינה שקיים מחנה משוטף גם בשטח המשק לכ שכבות האומה, תנועה המחפשת מכנה משוטף כזה ומוצאת אותו. וכשבא ידידנו ד''ר אבניאל לדרוש את פירוק הקרטלים והמונופולים, הוא לא דיבר על קרטלים הסתדרותיים בלבד; הוא התריע נגד סכנת הקרטלים הפרטיים לא פחות מכפי שהתריע נגד סכנת המונופולים השתופיים. זו דרכה של תנועה לאומית.
אנו חיים בתקופה בה גורלה של האומה עלול להיות משולב בגורלם של שאר כל העולם. על כן עלינו להבחין ביחסי חוץ בין מדיניות עולמית לבין מדיניות חוץ. על מדינת ישראל לנהל מדיניות עולמית ופירושו של דבר – לראות שתי סכנות מאיימות על אנושות כולה: הסכנה הראשונה – מלחמת עולם השלישית; הסכנה השנייה – השתלטות משטר השעבוד הקומוניסטי... הקומוניזם והסוציאליזם המרקסיסטי בתור שכזה הבטיחו לעמים חירות ונתנו להם דכוי, הבטיחו שלום ונתנו שפיכות דמים; הבטיחו כבוד האדם ונתנו השפלת האדם שלא הייתה כמוה בתולדות האנושות; הבטיחו שוויון, ונתנו תהומות של הבדלים, לא כמותיים אלא "איכותיים", בין אלא שיש להם הרבה מאד לבין אלה שאין להם מאומה.
אם יינתן לנו אימון העם נקיים את מדיניות החוץ שלנו, שאנו בונים אותה על שלושה יסודות: על הזכות, על בעלי ברית ועל אסטרטגיה מחושבת של מבצעי הגשמה.
אל תזלזלו בזכות ההיסטוריות. כאשר לא היו אלא מספר רבבות יהודים, בלי משק ובלי נשק, בלי כוח ובלי מפלגות, קיבלנו הכקה בינלאומית על אר''י בשלימותה כבית לעם היהודי בשלימותו. את ההכרה הזאת קיבלנו בכוח הזכות, לא בזכות הכוח, בכוח הזכות הקימונו כוח, ובזכות אותו כוח הגענו להתחלתא דגאולא.
דרושים לנו בעלי ברית האם ישנם? –ישנם! בעל ברית בימינו אינו גורם אשר עמן אתה חותם, כפי שעשו מדינות מאה ה-19, על ברית התקפה והגנה. בימינו ישנם בעלי ברית אשר מתקדמים עמך עד נקודה מסויימת, ושם אחד מהגורמים מפסיק ונעצר, אם האינטרס אינו משותף.
