אני מבקש לשאול אתכם, ראש הממשלה וחבריה: אנא, תשיבו לעצמכם ולנו לשאלה שאין בה אלא שלוש אותיות, אבל היא עשויה לקבוע את עתידנו: לאן? לאן כל זה מוליך? מה פירושם של הסדרי ביניים כאלה? נסיגות בלי שלום בדרום; ואתם כבר ברמזים מביאים בחשבון נסיגה כזאת גם בצפון; ואתם בוודאי מוסיפים להביא אותה בחשבון במזרח. מה … Continued
אדוני היושב-ראש, לסיכום הדיון הזה אני מבקש לומר כי יסוד קיומנו וכל מה שקשור בעתידנו, בימים אלה ובימים הבאים, עומד על הזכות של העם היהודי לארץ-ישראל, ועל הסברתה המתמדת. פה אין שום פלשתין, ומשום כך אין לא ישות ולא זהות ולא אומה הקרויה פלשתינאית. יש ערבים.
ארץ-ישראל — ארצו של העם היהודי. זכות נצח. ערבים — כן, ואנחנו רוצים לחיות עמם בשלום ולהעניק להם שיווי זכויות. ונוכחנו לדעת שאפשר לחיות עמם, גם במשך שמונה-עשרה השנים עד 1967, וגם בחלקי ארץ-ישראל שנגאלו ב-1967.
אם, חלילה, עוזבים את היסודות האלה: ארץ-ישראל שייכת לעם היהודי; ערבים ישנם בארץ-ישראל, היו וישנם ויהיו; שיווי זכויות בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי; חיים משותפים בכבוד, בשלום, בקידמה, ועוברים לשמות המנכרים ומסלפי האמת ההיסטורית — תופעה זו טומנת בחובה סכנות שאין להן שיעור לעתיד.
שר החוץ דרש להכיר בזהות הפלשתינאית. איזו זהות פלשתינאית? מתי ציונים דיברו על מושג סלפני כזה? אני שואל שוב את שר החוץ: אם מתקיימת הזהות הזאת, היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת? ארץ-ישראל שייכת לעם היהודי בזכות, וכך האמנו כולנו ללא הבדל מפלגה והשקפה. יש בארץ-ישראל ערבים, הם בני העם הערבי. אנחנו מכירים בלאום הערבי. … Continued
