ארץ-ישראל שייכת לא רק ליהודים החיים בה אלא לכל העם היהודי. זהו יסוד שיבתנו על פי הזכות, לא בכוח לא בחסד. מכאן חוקיותנו בארץ-ישראל, שאין אנו זקוקים כלל להכרח בה. זכאי, איפוא, כל יהודי, אם רצונו בכך, להביע דעתו על ארץ-ישראל ועתידה. אם אין הוא אזרח במדינה, אין ביכולתו להביא את דעתו לידי ביטוי על … Continued
התחיה הלאומית בקרב היהודים בבירת המועצות היא מן המאורעות הכבירים אף בתולדותיו של העם היהודי. אחר עשרות שנים של בילול כפוי, ללא תנ"ך, ללא עברית, ללא תפילה, ללא שינוי, קמה רוח גדולה בקרב אחינו של שיבה אל היהדות ואל ציון, ואפילו הק.ג.ב. הנודע, כפי שנוכחנו לדעת, אינו מסוגל לדכא אותה. פעולותיה והפגנותיה של היהדות באמריקה … Continued
כזה היה תוכנה של המערכה על שיבת ציון מברית המועצות. דרשנו כולנו קיום זכות שאינה ניתנת לערעור. יש לאום יהודי, אשר ברית המועצות הכירה מימי לנין, ויש מדינה יהודית אשר מוסקווה הכירה בה אף מימי סאטלין. הליכתם, על פי בחירה חפשית, של בני הלאום היהודי אל מדינת שלהם היא זכות טבעית, אשר אסור להתנקש בה … Continued
אנו תובעים, אומרים ידידים, כי הערבים יכירו בזכות ישראל להתקיים. אל להם, אמרתי, להעלות תביעה בנוסח זה. מתחילה תהה איש שיחי; מה רע בהגדרה הזאת? הסברתי, כי היא מזיקה בתכלית. האם עלינו שוב להיות יוצא מכל הכללים? איזהו העם המבקש, ובשביל איזה עם מבקשים, הכרה בזכותו להתקיים? לא שמענו, כי נתבקשה הכרה מעין זו בזכותה … Continued
המונח השני הוא השארות בחיים, או במשך הקיום, כלומר בביטוי שנתפרסם במקור האנגלי. זה סיפור ישן. בסופה של שנת 1967, או בראשיתה של 1968, קיבלנו איגרת ממשלת ארה"ב שבה נאמר, בחלקה החיובי, כי ארה"ב רואה את עצמה מחוייבת לבטחונה והשארותה בחיים של ישראל. בישיבת הממשלה העירותי, כי הביטוי השני נושא עמו נימה של חסות, וחובתנו … Continued
