העיר שחוברה לה יחדיו

בישיבת הממשלה שלחתי פתק לשר הבטחון… כתבתי את הדברים הבאים לחברי וידידי משה דיין: "הייתי בסיני. עברתי לארוך תעלת סואץ. התרשמותי ממה שראו עיני, במלה אחת: התפעלות. ורק זאת אוסיף: אשרי העם ששר בטחון כמוך ממונה על היערכות צבאו".

העיר שחוברה לה יחדיו

ראש הממשלה יודע, כי תמיד אדבר עמו בכבוד, בחדר סגור ובפני עם ועדה. באחת הישיבות אמרתי כי במשטר פרלמנטרי ראש הממשלה הוא ראשון בשווים. משמע, הוא צריך להתייחס לחבריו בממשלה אל שווים, והמה אליו כאל ראשון.

העיר שחוברה לה יחדיו

גבירותי ורבותי, האשמות יהודיות, חד-צדדיות או הדדיות – זה יהודי לא טוב, זה יהודי ניצי, זה יהודי שאיננו רוצה בשלום. אבל זה יהודי טוב, הגון, מתון, נאה, הוא הרוצה בשלום.– האשמות החד-צדדיות האלה, או ההדדיות האלה, הן היו מנת חלקנו במשך דורות – בארצנו במולדתנו, במדינתנו. אנו נטיל איש ברעהו דופי כזה? – לא!

העיר שחוברה לה יחדיו

יש מדיניות של ממשלת ישראל. בוודאי, כל שר ממונה על תיק – וגם שר מסכן שאין לו תיק – יכול להציע לממשלה הצעות בשטח המדיניות, הבטחון, הבנין והעבודה, ואולי אפילו מחובתו ליזום הצעות – אבל כאשר ההצעות מתקבלות, אין המדיניות של שר זה או אחר, אלא יש מדיניות של הממשלה, ושל הממשלה בלבד.

העיר שחוברה לה יחדיו

יש אי-הבנה, אשליה, שאם מדינה, אשר השתמשה בזכותה להגנה לאומית-עצמית, אומרת "חוזה שלום", לא זו בלבד שרעיון של חוזה שלום איננו מחייב שום הודעות מוקדמות על ויתורים, אלא בחוזה שלום נקבעים שינויים טריטוריאליים יסודיים אחרי הבסת תוקפן והדיפת תוקפנות, זהו משפט בין-לאומי. אלה תקדימים בין-לאומיים.