מ .בגין בפני סטודנטים

העיתון מדווח על דברי בגין בהרצאתו בפני סטודנטים בבית –סוקולוב בת"א ב20/1 .בגין הביע את תמיכתו בהגשת תביעה משפטית בפרשת ארלוזורוב ,כמו כן בגין דן בניסיונות האיחוד של "חרות" עם הליברלים לשם ריצה משותפת לכנסת ה6.עוד דיבר בגין גם על ספיחיה של פרשת לבון.

אחרי הקונגרס הציוני

במאמר זה דן בגין במסקנותיו לאחר סיום הקונגרס הציוני הכ"ו .בגין טוען כי לדעתו על הציונות עובר משבר עמוק מעצם הקמת המדינה בניגוד לדעת המתכחשים אליה.בגין מתייחס במאמרו גם ליהודי ברה"מ אשר אינם מורשים לעלות ארצה .עוד משבח בגין במאמרו את ההחלטות שקיבל הקונגרס הציוני נגד פעילות המדענים הגרמנים במצרים ונגד החזרת הפליטים ארצה בגין יצא גם נגד התנשאותם של אנשי מפא"י שלא היו מוכנים לשבת עם אנשי חרות –צה"ר בהנהלת הקונגרס הציוני. בגין טוען כי אין מדובר פה בממשלת ישראל.

מתי רוגשים הנפגעים?

בגין מגיב למכתב עליו חתומים 'קרואי שם' המבקש להגן על ההגנה לאור הפרסומים והביקורת כנגד הארגון בשל הפרסומים האחרונים על עינויו של יהודה אמסטר. בגין עומד על כך שהגלויים האחרונים לא קרו בשל היחסים בין ההגנה לפורשים, אלא בשל מאבקים פנימיים, וגילויים חדשים מבנו אל איסר. בגין מציין כי בן גוריון, כשוחר אמת, בחר לבקר את איסר בארי לא בגלל העינויים שהנהיג, אלא בשל העבירה הקשה של זיוף המסמכים נגד אבא חושי; אך, מנגד, החשש מפגיעה בשמה של 'ההגנה' מצדיק את ההשתקה ואי חשיפתה של האמת על דרכי פעילותה של ההגנה. בגין מציין כי פנחס רוזן איבד את אמונו שבן-גוריון הוא איש מוסר, בגין מזכיר את עלילת הדמים סביב רציחתו של ארלוזורוב, הסזון והאלטלנה ומציין שאלו לא פגמו באמונו של רוזן במוסריותו של בן-גוריון.

אכן, יש צורך ללכת לעם

בנאומו בגין תוקף את התנהלותם של בן-גוריון והיועץ המשפטי לממשלה על התנהלותם ביחס למסקנות ועדת השבעה. בגין מאשים אותם בבורות משפטית ובחתירה תחת סמכותה של הכנסת. בגין דורש לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. הנאום מופיע בדברי הכנסת מה-15/12/64.

הישיבה הארבע-מאות-ועשרים-ואחת של הכנסת החמישית – יום שלישי, י׳ טבת תשכ״ה (15 דצמבר 1964) – הודעת ראש הממשלה על התפטרותו – דיון

בנאומו בגין תוקף את התנהלותם של בן-גוריון והיועץ המשפטי לממשלה על התנהלותם ביחס למסקנות ועדת השבעה. בגין מאשים אותם בבורות משפטית ובחתירה תחת סמכותה של הכנסת. בגין דורש לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. הנאום במלואו בגליון חרות מה- 18/12/64.