במאמר זה יוצא בגין נגד מפעלי ההסתדרות (תנובה, משביר מרכזי, סולל בונה) אשר צוברים רווחים על גבו של האזרח ומפירים את סיסמת השוויון הסוציאליסטי שאמור היה לתת את עיקר כוחו להמונים אך לא הצליח להגשים את עצמו. בגין יוצא נגד הממשלה המחזיקה בארגונים אלה, ועומדת מאחורי הפעולה הכלכלית של צוברי הרווחים הסוציאליסטים על חשבון הציבור. בגין טוען כי משק הנתמך בגלוי ובנסתר בשיטתיות ע"י השררה זכות יתר מוגזמת לו.
במאמר זה בגין מבקר את מפלגת אחדות העבודה בכך שאינה מיישמת את עקרונותיה ואת השקפותיה בפועל. לדוגמה: מטיפים להפרדה בין מפלגות למפעלים רווחיים בעוד שבפועל היא נהנית מהכנסות המפעלים של הקיבוץ המאוחד. בנוסף,טוען כי אין אידיאולוגיה אחידה בין חברי המפלגה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
במאמר זה מתייחס בגין לפרשת המטוס הישראלי עמוס הנשק, אשר נתפס באלג'יריה. בגין תוהה מי שלח את המטוס ולמי יועד הנשק. הוא דורש מהממשלה שתבהיר כי הנשק לא נועד למורדים האלג'ירים- שכן העם הצרפתי עלול לחשוב כך בטעות. עוד טוען בגין כי טיפול ישראל במטוס שעוכב היה מחשיד- שכן ישראל דרשה להפריד בין הנשק למטוס כאילו היה להם משהו להסתיר. בשל כך בגין דורש להקים ועדת חקירה שתברר את פרשת המטוס.
במאמר זה מדבר בגין על הקיבוץ, בעקבות דברי חבר הכנסת חזן בועידת מפ"ם. האחרון טען כי בין הגורמים לשקיעתו של הקיבוץ ניתן למצוא את התערערות האמונה בשליחות התנועה הסוציאליסטית. בגין טוען כי אכן התנועה הקיבוצית נמצאת במשבר, בין השאר בשל הזעזוע האידיאולוגי שפקד אותה עם גילויי חרושצ'וב על משטר סטאלין. בגין טוען כי גורם נוסף לשקיעת הקיבוץ הוא משבר הפחד- הוא הפחד מפני ההגשמה. בנוסף טוען כי הקיבוץ נוהג בניגוד לאינטרסים של הסוציאליזם ע"י כך שהוא מעסיק פועלים מבחוץ- שכירים, מזיק מבחינה חברתית שכן האדם זקוק לפעמים לפינה משלו וכי עודף צוותיות גם הוא דבר רע לפעמים. לטענתו חולשתו של הקיבוץ נובעת מכך שבמשך שנים הסתגר בעצמו והתנשא מעל כולם, וכעת חומות ההסתגרות נופלות. הדבר מתבטא בין השאר בכך שרבים מבני הקיבוץ המתגייסים לצבא, נחשפים לעולם אחר לא חוזרים יותר לקיבוץ.
העיתון מדווח על דברי עורך ה"לה-מונד", סאבילייה, אשר ראיין את נאצר וטען לאחר מכן כי רק בגין מסוגל לכרות ברית שלום עם נאצר.
