העיתון מדווח על דברי בגין בכנסת ב-28/12 על חוק האחריות המשותפת (הקובע כי הצבעת חבר ממשלה או חברי סיעה בכנסת שמשתתפים בממשלה או המנעות נגד הצעת ממשלה דינה כהתפטרות חבר הסיעה המצביעה מהממשלה). בגין יצא נגד הצעה זו וטען כי היא פוגעת בתיפקוד הכנסת וכי זהו אבסורד שחבר סיעה יכול לפטר שר או את אלה הנמנעים על סיעתו. בגין טען עוד כי הצעה זו תגרום לכך כי הממשלה היא זו המפקחת על הכנסת.
במאמר זה בגין מבקר את חוסר השיוויוניות המתרחש במדינת ישראל בעוד שבמדינות אחרות המצב הפוך. הוא מביא כדוגמה את חוסר השיוויון בין מורים בתיכון לבין אקדמאיים בשאר שירותי המדינה. בנוסף, בגין טוען כי תביעת המורים להכרה בהם כאיגוד הינה צודקת בהחלט, בעוד שהממשלה לא רוצה להכיר בצדקת התביעות הללו. כך נוצר מצב שבו המורים אינם משתפים פעולה עם המנהלה ומי שנותר קורבן הוא ההורים, התלמידים והחינוך עצמו- ומי שאחראית לאנדרלמוסיה הבלתי חינוכית זו היא הממשלה עצמה המוכיחה כי לא מידת הצדק קובעת את עמדתה כלפי תביעה מסויימת, אלא מידת הלחץ, העומד מאחוריה והמופעל למענה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
בגין דן בהצעת החוק על פיו שר שמי מסיעתו מצביע נגד חוק שהוצע שנתמך על ידי הממשלה יחשב שהתפטר, אף על פי שלא הגיש את התפטרותו. בגין טוען כי בחוק זה יש בעיה הן מהבחינה המשפטית והן מבחינה פרלמנטרית, שכן חבר כנסת מטעם סיעה מסוימת שרוצה לגרום לפיטורי שר מסיעתו, יכול בקלות לגרום לכך, ולפטר את השר בעצמו, על ידי מעשיו.
במאמר זה יוצא בגין נגד מדיניות החוץ של ישראל. בגין יוצא נגד דבריה של שרת החוץ מאיר כי מזכ"ל האו"ם האמרשלד רמז שנאצר ייתן לספינות ישראליות לעבור דרך נמל סואץ אם יסתירו את זהותן הישראלית. בגין טוען כי שרת החוץ מסיקה את הדברים לבדה והיא טועה בהם. עוד טוען בגין כי הממשלה טעתה בכך שהיא לא יצאה מספיק נגד אישור המלווה שניתן ע"י ארה"ב לקהיר. עוד יוצא בגין נגד הממשלה שמתעלמת מכך שתעלת סואץ נסגרת לישראליים ואינה פועלת די לשנות את זאת.
בגין הדגיש כי תנועת ה"חרות" תמלא את תפקידה באופוזיציה בנחישות, ומונה את תפקידי האופוזיציה בממשל דמוקרטי בינהם להתריע על כל ליקוי של הממשל ולעזור לציבור חסר האמצעים. בגין דיבר על המצב המדיני-כלכלי והזהיר מפני הסכנות האורבות לישראל. בגין יצא בנאומו גם נגד ועידת הפיוס של האו"ם וטען כי אסור לישראל לנהוג בהתגוננות ובהצטדקות וכי על ישראל לעמוד על זכותה על א"י המאוחדת. מעלה את החשש שלישראל לא תהיה את היכולת הכלכלית להחזיק מעמד ולקלוט גם מבחינה כלכלית את העולים החדשים. מציע לחוקק את חוק יסוד זכויות האדם והאזרח והציע חוק לביטול הממשל הצבאי. הוא הדגיש כי בניגוד לדעתה של מפא"י, מפלגה מדינית לא מייצגת שכבה מסוימת של בוחרים אלא כמה שכבות. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת ב16/12/1959 דיווח על נאום זה פורסם ב'חרות' מיום 17/12/1959
