ארכיונים: Articles

הישיבה המאה ושלושים וארבע של הכנסת החמישית-התפטרות השר י. בן-אהרן מהממשלה; צירופו של חבר-הכנסת י. בר-יהודה לממשלה

By

נאום בגין בכנסת בישיבה שבה צפויה לאשר הכנסת את החלפתו של שר התחבורה (יצחק בן אהרון). בגין תוקף בחריפות את בן גוריון, שעוזב את המליאה בתחילת הדברים וטוען כלפיו שהוא מזלזל באופוזיציה. בגין קרא לרה"מ לפרוש מהחיים הפוליטיים והצביע על כך שקיים בציבור חוסר אמון במפא"י, ושמפא"י מפעילה לחץ חברתי וכלכלי על הציבור. בגין תקף גם את רה"מ, על כך שטען כי "חרות" טענה שמלחמת השיחרור נחשבה כט' באב שלישי, ובגין הכחיש זאת. כמו כן, יש דיון על הצעת חוק של בגין, שהתפטרות של שר תחל 48 שעות מהגשת מכתב ההתפטרות אלא אם כן השר חוזר בו. הנאום המלא מובא גם בעיתון חירות שפורסם ב- 29.5.1962 .

קדושת יחוד הזכרון

By

מאמר של בגין על כך שנפילתם ותרומתם של לוחמי המחתרות (ובכללם ניל"י), לוחמי הבריגדות והגדודים העבריים אינם מצויינים ביום הזכרון הלאומי. בגין מתייחס גם ליריבות בין הלח"י לאצ"ל במהלך הדברים, אבל עיקר המאמר הוא על כך שיש להכליל את זכרם של כל הלוחמים לשחרור האומה ביום הזכרון הממלכתי ושבוודאי עד אז יש לשמר יום נפרד לזכרון ללוחמי האצ"ל ביום נפילתו של מפקדה דוד רזיאל, כג' באייר.

יא באייר וט באב

By

במאמר זה דן בגין על התפרצות רה"מ בכנסת כלפיו וכלפי "חרות". בגין מסביר כי בדיון בכנסת טען רה"מ כי הוא היה בזמנו בממשלה שדרשה שני קורבנות והעם נענה לכך ואילו חברי "חרות" טענו בזמנו על דבר אחד שהביא קורבנות כי זהו יום ט' באב. בגין טוען שרה"מ התכוון בדבריו לכך ש"חרות" התנגדה למלחמת השיחרור, בגין טוען כי דבר זה הוא שקר. בגין מסביר שהוא אכן כינה את פרשת אי שיחרור ירושלים במהלך מלחמת השיחרור בנאומו בכנסת ב-2/1/50 כפרשת תשעה באב השלישית בדורנו. בגין טוען כי רה"מ יצר רושם בנאומו כאילו הוא כינה את מלחמת השיחרור כיום ט' באב השלישי דבר שאין לו שחר. עוד מדגיש בגין את הקורבנות הרבים שהקריב האצ"ל במלחמת השיחרור.

עיקור האמון

By

בגין יוצא נגד הכוונה של הממשלה ל'עקר', כדבריה, את תוספת היוקר המגיעה לאזרחים על ידי לקיחת מלווה חובה בשל חשש הממשלה מאינפלציה. בגין מגיב בחריפות נגד הכוונה ומנתח כלכלית את הצעד והשלכותיו. בסוף המאמר בגין מציין כי סיעת חרות תתנגד להצעה בכנסת, ברוח דבריו של צ'רצ'יל כי פרלמנט אחראי לא רק על חקיקתם של חוקים טובים אלא גם על מניעתם חוקים גרועים.