מתן אליבי לאוייב

במאמר זה, בגין מגיב על דבר ישראל בנוגע לפיגוע שהתבצע שבוע קודם לכן, בו פוצצו 3 דירות אזרחיות בלילה. בגין מתחיל בדברי שבח על כוחות המשטרה, הצבא, וכן על האוכלוסיה האזרחית באזור. בגין מותח ביקורת על התגובה הרשמית של ישראל, בה נאמר במאמר מוסגר כי ישראל תראה כאחראית כל ממשלה שממדינתה הגיעו המחבלים, ואחר כך, האשימו רק את סוריה, ולא את ירדן. בגין טוען כי יש להזהר בכך, והאינטרס של ישראל זה לא לספק אליבי למדינות שלא הוכח שזכאיות לו. כמו כן, טוען בגין, שלישראל יש כל הצדקה חוקית להגן על עצמה, והכוונה היא לא בפעולות תגמול, שהן נתפסות כמעשה נקמת דם.

הדור, מריו ובנו

מאמר זה של בגין, מוקדש לזכרו של אליהו מרידור. בגין מפרט על הכרותו איתו החל מהיותם סטודנטים, אז למדו לא רק לבחינות, אלא גם מלחמה באנטישמיות. עד לימיו בבית"ר בארץ, באצ"ל, וכעורך דין, וחבר כנסת פעיל.

מרכז תנועת החרות דחה הצעת אי-אמון בדר. מ. בגין: "לא יהיה פילוג – תנועת ז'בוטינסקי חיה וקיימת" י. מרידור נבחר ליו"ר ההנהלה

העתון מדווח על דיון במרכז תנועת החירות בה הגישה קבוצה בראשה עומד שמואל תמיד אי-אמון בד"ר בדר, הצעה זו נדחתה ברוב גדול. בגין סקר את דרכה של חרות לארוך השנים, ועל ההחלטה הטובה להקים את גח"ל. בגין מכריז שיש להתאחד תחת דגל ז'בוטינסקי, ולא להתפלג. במהלך הישיבה הוצע לבגין מספר פעמים כי הוא יכהן כיו"ר ההנהלה, אך הוא סירב. י. מרידור ובן-אליעזר עומדים לצידו של בגין בהתקפתו של תמיר, ומקריאים מכתב שנשלח משמו של תמיד לר' אריה לוין שמשמיץ את בגין.

חוק יסוד: הממשלה

בישיבה מיוחדת החונכת את בניין הכנסת החדש, מברך בגין שהחיינו, אך מזכיר את ירושליים שעדיין לא משוחררת, ומבקש לא להשתמש בשם 'משכן' הראוי להשאר בקדושתו. בדיון, בגין יוצא נגד מספר סעיפים בחוק יסוד: הממשלה. הנאום המלא מובא בדברי הכנסת מתאריך 31/08/1966