במאמר זה בגין, לכבוד יום הזכרון ויום העצמאות ה-19 למדינה מזכיר את מלחמת השחרור של האצ"ל ולח"י ואת זכרם של הנופלים ועולי הגרדום, ועומד על ההבדל בין מלחמת השחרור לבין מלחמת העצמאות, לאחר הורדת הדגל הבריטי. בגין עובר לדון במדינה שקמה, וטוען שעדיין ישנן סכנות קיומויות, אך התקווה לגאולה קיימת כזו שלא היה אפשר לדבר עליה לפני תחילת המרד.
העתון מדווח על נאום בגין באסיפת חברי תנועת החרות באפקים. בגין פתח בעניין זכרון השואה, על אזהרתו של זאב ז'בוטינסקי וכן על הדמורליזציה בעם הנגרמת מההתיידדות של ישראל עם גרמניה. בגין הזכיר את יום השנה ה-20 לעלייתם לגרדום של דב גרונר מרדכי אלקחי יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני, שהיו חלק מהמאבק לשחרור המדינה בעת שנחסמו שעריה בפני יהדות אירופה. בגין סיים בכך שיש לתמוך בגח"ל שיכולה להוות אלטרנטיבה שלטונית
במאמר זה בגין מספר על גבורתם של עולי הגרדום של לוחמי המחתרת במלאת 20 שנה למותם. בגין מספר על הנסיונות לשחרורם והפריצה לכלא עכו
העתון מדווח על אסיפת חברי סניף של חרות בר"ג. בנאומו, בגין שיבח את ההתעוררות הרבה של הפעילים הותיקים לאור המשבר שפקד את התנועה. בגין התמקד בבעיה החמורה של ירידה מהארץ, וציין כי יש לתרום לאווירה חדשה וטובה למען בלימתה, וכן האשים את המדיניות הממשלתית שאינה מושכת עולים חדשים, ואף הגדילה את מספר המובטלים
במאמר זה בגין דן במכירתה שלהאניה הישראלית 'שלום' לחברה גרמנית דווקא. בגין מציין כי החברה הזאת, שבשנים 1933 עד 1945 הניפה דגל אדום עם צלב קרס על אוניותיה, אולי היתה העסקה המשתלמת ביותר כלכלית, אך אין זה הערך היחיד שיש לקחת בחשבון, ואין לשכוח את הרגש אל אותה מדינה.
