הישיבה המאה-וארבעים של הכנסת השמינית – יום רביעי, י״ז שבט תשל״ה 29 ינואר 1975 – תביעתו האולטימאטיבית של סאדאת לנסיגת ישראל משדות אבו-רודיס ומעברי המיתלה והג׳ידי, מרמת הגולן והירדן
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אילו היתה לנו ממשלה ראויה לשמה ואילו ראש הממשלה היה מבין בהלכי פארלאמנטאריסם, לא היתה הצעה זו באה היום לדיון, אלא ראש הממשלה היה מזמן, ולכל המאוחר היום, מוסר הודעה על המצב המדיני ומבקש דיון פארלאמנטארי. הדיון המדיני האחרון נתקיים בכנסת ב-5 בנובמבר 1974, כלומר יותר מעשרה שבועות חלפו מאז ועד היום. בינתיים התרחשו מאורעות מדיניים החלים בעקיפין ואף במישרין על המזרח התיכון ועל מצבנו הלאומי.
היה מפגש בוולאדיבוסטוק; היה ביקור של פאהמי וגאמסי במוסקבה, שם נחתמה עיסקת נשק סובייטית- מצרית חדשה; נדחה ביקורו של ברז׳נייב בקהיר ; היו שני ביקורים של שר החוץ בוושינגטון; הובטח ביקורו של מזכיר המדינה של ארצות-הברית במזרח התיכון; הושמעו איומים מצד מדינות ערב; נמסרו הודעות של נשיאים וראשי ממשלות על המזרח התיכון. והיכן התגובה? היכן ההודעה מטעם הממשלה מעל במה זו? מר רבין הולך לבמות שונות, כולן מכובדות. ואני שואל: היכן מקומו מבחינת הודעה מוסמכת בשם הממשלה על ההתפתחויות המדיניות? מדוע הוא איננו מופיע על במה זו, כחובתו של ראש ממשלה במשטר פארלאמנטארי? אבל היום קיבלנו עדות מפי שר ההסברה — שתפקידו הוא להסביר לציבור את עמדתה של הממשלה — כי היא לא מתפקדת כהלכה. משום כך אין תימה שבכל הבמות שומעים את קולו של ראש הממשלה, זולת בבית זה.
סאדאת השמיע באזנינו אולטימאטום. הוא אמר כך: על ישראל לסגת במשך שלושה חודשים בכל הגזרות; שנית, נסיגתנו המינימאלית בסיני צריכה להיות משדות הנפט באבו-רודיס וממעברי המיתלה והג׳ידי. הוא מצדו לא מוכן לשום תמורה. מהי תשובתנו לאולטימאטום זה? לפי שעה קיימת רק תשובה אחת: הודעה חוזרת ונשנית שאנו מוכנים לסגת 30—50 ק״מ. איזו קלות-דעת בנוסח: 30—50 ק״מ. אם כך אומרים, אי-אפשר כבר לצפות לפשרה של ״רק 40 ק״מ.״ 30—50 ק״מ. כל מי שרואה את המפה לנגד עיניו יודע שנסיגה בסיני ל-50 ק׳ימ היא מעבר למעברים. אומרים לנו: לא, נסיגה לא תכלול את המעברים. אבל אם יש נכונות לכך, איך נשמור על המעברים ? עד כאן.
סאדאת דורש שאנו ניסוג גם מאבו-רודיס וגם מהמעברים. שר החוץ שמע בוושינגטון שההודעה שלו או ההצעות שלו הן בלתי-ניתנות להשגה. לפי טבע הדברים עומדים להציע לנו פשרה. והרי ההצעות של שר החוץ על 30—50 ק״מ כבר אינן מתקבלות על הדעת. הדרישה האולטימאטיבית של סאדאת עומדת בתקפה. מישהו יכול להתנדב ולומר : אם כן, אולי תיסוגו או מאבו-רודיס או מהמעברים, ואם אתם תסרבו — אתם מונעים את ההסדר. זוהי הדיפלומאטיה.
אני מבקש היום מאת שר החוץ שיעלה על הבמה ויאמר לכנסת, ועל-ידה לציבור, לאן באמת הממשלה מוליכה. אחת משתי אלה: אתם מוכנים להכליל בנסיגה או שדות הנפט של אבו-רודיס ואת המעברים של המיתלה והג׳ידי או לא ? אם אינכם מוכנים, תואילו בבקשה לומר — לא לגבי העובדה שעד עכשיו לא אמרתם זאת; שמענו גם שמענו: הנסיגה של 30 -50 ק״מ לא כללה את המעברים ואת שדות הנפט. עד כאן. אני מבקש לדעת מה יהיה מחר. האם דובר הממשלה מוכן לומר באזני העם שלנו, באזני המצרים, באזני וושינגטון, באזני כל העמים : שום נסיגה בסיני בשלב הבא, כפי שאתם מנהלים את המדיניות, לא תכלול את אבו-רודיס ואת המעברים ? כי הרי לכל הדעות אתם לא מדברים על שלום. אתם כבר לא דורשים הצהרת אי-לוחמה. אתם מדברים על מה שנקרא : הסדר חלקי או זמני בלי- שלום ובלי הפסקת לוחמה. מצב המלחמה יישאר בתקפו, גם על-פי הודעת האויב וגם על-פי הסכמתכם. זוהי שאלה מן החיוניות ביותר לבטחוננו לכל הדעות. הכנסת רשאית לדעת, העם חייב להבין : אתם תנהלו משא-ומתן על נסיגה הכוללת את שדות הנפט ואת המיתלה והג׳ידי או לא? אם תאמרו היום: לאו — נדע; אם לא תאמרו את הלאו, פירוש הדבר שאתם מכינים את האפשרות של הסכמה לנסיגה גם באזורים אלה. עליכם ללכת לעם ולשאול את דעתו. לא קיבלתם לכך מאנדאט מהעם. לא העליתם אפילו על הדעת לפני מלחמת יום-הכיפורים או לאחריה בשתי מערכות בחירות לומר לציבור : אנו מוכנים לעזוב את המקומות האלה בלי שלום. ומה הם? אדרבה, נתבונן בשדות הנפט באבו-רודיס, המספקים כ-4 מיליון טון של נפט. אתם אנשים מעשיים, לא רומאנטיים. תבדקו את המעשיות של הדבר הזה. למעשה זו מחצית הצריכה השנתית שלנו. המחצית השנייה מסופקת לגו משני מקורות, שאהד מהם תמיד יכול לעמוד בסימן שאלה בגלל הדרך הארוכה, בגלל התק- פות אויב, ויש לנו כבר אפילו נסיון בכך. אני מבקש לשאול, חלילה במצב מלחמה, אילו ישראל היתה עוזבת את שדות הנפט הרי היתה מסכנת לא רק את בטחונה אלא גם את עתידה, לא רק בשטח האזרחי, התעשייתי; גם בשטח הצבאי. אנחנו שמענו פה הודעות רשמיות כי במלחמת יום-הכיפורים היה לנו לעתים מחסור בתחמושת. הרי עלולים אנו לעמוד בפני מחסור בדלק. זה נכון שטאנק בלי תחמושת אינו שווה, גם טאנק בלי דלק אין לו משמעות צבאית בתנאים מסויימים.
במצב מלחמה, שאתם מלכתחילה משלימים עמו, אתם מוכנים או אינכם מוכנים לעזוב את המקור הזה של אנרגיה ישראלית על-יד הבית.
המעברים של המיתלה והג׳ידי — אדוני היושב- ראש, חובתי למסור לכנסת מידע שקיבלתיו ממקורות מהימנים ביותר על מה שעושים המצרים, בייחוד בשבועות האחרונים, בקשר לאותו אולטימאטום שהגישו לנו. אין זה נכון שהפרותיהם לגבי הסכם ההפרדה הן בלתי-משמעותיות. הן משמעותיות מאוד. הם בעצם השתלטו על חלק גדול של אותו אזור שמאפשר להם בשעת הצורך להעביר כוחות מן הגדה המערבית של תעלת סואץ לעברה המזרחי במשך שעות ספורות. ומדובר לא בגדודים ואף לא בחטיבות אלא בדיביזיות שלמות, 5 או 6 דיביזיות. הם עושים את ההכנות, בלי להפר את ההסכם, את האות הכתובה שלו, מהעבר המזרחי של תעלת סואץ לקבל כל גדוד וכל חטיבה על כל ציודה ועל כל נשקה תוך שעות ספורות. זהו המצב היום בחזית הדרומית.
נשער בנפשותינו שאנחנו עוזבים את מעברי המיתלה והג׳ידי, הרי הצבא של האויב יזוז קדימה. ואפילו ייקבע בהסכם שהוא יישאר במקומותיו, מבחינת הטכנולוגיה הצבאית החדשה לא ייתוסף לו אלא זמן, אולי פחות משעה נוספת של התקדמות של טאנק, לאחר כל ההכנות שהוא עושה. אבל ההבדל יהיה שלא יהיה לנו שום קו הגנה בתוך סיני. אותם מעברים, שעליהם כולם אמרו כי הם יכולים לשמור שמירה קפדנית על בטחון האומה ועל חיי חייליה במקרה של התקפת אויב, כבר לא יהיו בידינו. אנחנו נהיה מעבר להם, חשופים לא בצריח אלא בחול, לאורך חזיה של 350 עד 400 קילומטר.
כל זה במצב מלחמה שנשאר בתקפו, כי הרי אין שלום ואין התחייבות לסיום הלוחמה בין מצרים ובין ישראל.
מאיר פעיל (מוקד) :
איך אפשר להשיג שלא תהיה מלחמה ?
יגאל הורביץ (הליכוד) :
אמרת שצריך לסגת רק אם יהיה שלום. מה אתה מדבר עכשיו?
אהוד אולמרט (הליכוד) :
אתה יודע
מאיר פעיל (מוקד):
אני לא יודע מה אתם יודעים. אתם יודעים דבר אחד: לאיים במלחמה, לא להסכים לנסיגה ואז תי- משך המלחמה ותוכלו להמשיך לדבר על מלחמה.
מנחם בגין (הליכוד):
חבר-הכנסת פעיל, אמרתי כבר פעם, אתה לא בר- פלוגתא שלי, אבל אם כבר צעקת את קריאת-הביניים שלך, אומר לך שהחששות שאני מביע צריכים להיות גם שלך ושל כל יהודי. אם, חלילה, יתממשו החששות, הרי תהיה מלחמת דמים בתנאים החמורים ביותר מבחינת ישראל. הרי זה הגיון ושכל ישר.
עוד לפני זמן-מה כל הבית היה מלוכד ומאוחד בדעה, מלבד רק״ח, שבלי שלום לא נסוגים.
מאיר פעיל (מוקד) :
אבל אם לא ניסוג לא יהיה שלום.
מנחם בנין (הליכוד) :
יושב פה חבר-הכנסת אליאב, והוא יאשר כי כך כתב בספרו.
(חברת- הכנסת ש. ארבלי-אלמוזלינו קוראת קריאת-ביניים)
מאיר פעיל (מוקד) :
תעברי לצד השני.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך) :
לפי עונות השנה ?
מאיר פעיל (מוקד):
לא לפי העונות, לפי משאלות לבך.
מנחם בגין (הליכוד) :
שר האוצר לשעבר אמר לפני שבועיים ב״שידורי ישראל״ שבלי שלום אסור לזוז. פה מדברים על נסיגה המסכנת את צבאנו ואת בטחוננו, בלי שלום, גם בלי מה שמכונה הסכם אי-לוחמה. אתה, חבר-הכנסת פעיל, כמפקד לשעבר, אתה אינך תופס את הסכנה? אני תמה עליך.
אני רואה ששר האוצר לשעבר, חבר-הכנסת ספיר, נמצא באולם. הוא בוודאי יואיל לאשר דברי, שהוא טען שבלי שלום אסור לזוז.
פנחס ספיר (המערך) :
נשוחח ונדבר על זה.
מנחם בגין (הליכוד):
אני שמעתי שאמרת שאסור אפילו לזוז מילימטר אחד בלי שלום. כמה מילימטרים יש בשלושים קילו- מטרים ? אתה יודע חשבון, תפתח את הפנקס ותעשה את החשבון.
נסים אליעד (המפלגה הליברלית העצמאית) :
אם תקבלו את תורתו המדינית של חבר-הכנסת ספיר
מנחם בגין (הליכוד) :
אם שר החוץ איננו מוכן בשם הממשלה, שהוא קורא לה ״היציבה ביותר בישראל״, להודיע שישראל לא תסכים לנסיגה משדות הנפט באבו-רודיס ומן המעברים במיתלה ובג׳ידי, הוא צריך להסכים לכך שיש לבקש מאנדאט מהעם לעשות את ההיפך.
בשם מה פניתם לעם עד מלחמת יום-הכיפורים ואחריה ? מד. שאתם קוראים מאנדאט, איך קיבלתם אותו? אני מביא לתשומת-לבה של הכנסת הודעה מטעם המערך. הכותרת ״קו בר-לב״. אני מקצר: ״על שפת הסואץ שורר שקט. גם במדבר סיני, ברצועת- עזה, בגדה המערבית וברמת-הגולן הקווים בטוחים. זו תוצאה של מדיניות שקולה, נועזת ומרחיקה ראות״. מתי נתפרסם הכרוז הזה? ב-19 בספטמבר 1973, כשבועיים ימים לפני מלחמת יום-הכיפורים.
כך אתם פניתם אז אל העם. ואחרי מלחמת יום-הכיפורים
אברהם גיבלבר (המערך):
הבחירות היו אחרי כן.
בועז מואב (תנועה לזכויות האזרח) :
זאת תוצאת המדיניות שלכם, שאתם ישבתם אז בממשלה.
מנחם בגין (הליכוד):
אני הרי ממשיך. לא סיימתי. מי כמוך יודע מה נאמר על חצי-מלאכה. לא סיימתי.
— — כך הלכתם בשלב הראשון של מערכת הבחירות אל העם. אחרי מלחמת יום-הכיפורים הלכתם לוועידת ז׳נבה, ואמרתם שוועידה זו היא הדרך לשלום. וחבר-הכנסת ספיר אמר שוועידת ז׳נבה נתנה למערך 4 עד 6 מאנדאטים נוספים. היום אומר ראש הממשלה ומנהיג המערך החדש שוועידת ז׳נבה תפתח את האופציה למלחמה. סליחה: את ״האופציה הצבאית״. פירוש הדבר — היא דרך למלחמה. ועידת ז׳נבה נעשתה בעיניכם כל כך נוראה עד שמאיימים עליך בפתיחתה, אם מדרום ואם מבירות אחרות: אם לא תהיה כניעה — תבוא ועידת ז׳נבה.
מתי ביקשתם וקיבלתם מאנדאט לנסיגות כאלה, בלי שלום, נסיגות המסכנות את צבאנו, את בטחוננו, את חיינו? מתי?
אם אתם מוכנים איפוא על כך לנהל משא-ומתן, בהשאירכם את מצב המלחמה המוכרז והקיים על כנו, חובתכם לשאול את העם ולהסכים לבחירות חדשות.
אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים היום באחת הסוגיות המדיניות, הלאומיות והבטחוניות הרציניות ביותר. אני מקווה שהכנסת תקיים דיון בה. אני גם מבקש שבקרוב בקרוב יואיל ראש הממשלה לעלות על הבימה הפארלאמנטארית ולמסור בשם הממשלה הודעה על מדיניות, ולא עוד להחרים אותה בלכתו לכל בימה אחרת כדי למסור הודעות מדיניות חשובות. כך לא מכבדים פארלאמנט במדינה דמוקראטית. אבל בשעה זו עלינו לדון באופן מיוחד בסוגיה כפי שהוצגה על-ידי האולטימאטום של השליט המצרי.
